הרשעה בעבירות הריגה, חבלה חמורה עקב סכסוך בגין חוב של 500 ש"ח

 1.        הנאשמים הועמדו לדין בבית משפט זה ובכתב האישום ייחסה המאשימה לנאשם מס' 1 עבירות של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - "החוק"), שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג לחוק, נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 ( להלן - "הפקודה") ונהיגה ללא רשיון נהיגה לפי הסעיפים 10(א) +38(1) לפקודה.

            לנאשם מס' 2 ייחסה המאשימה עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי הסעיפים 333 ו- 335 לחוק.

            בכתב האישום נטען כי הנאשם 1 (להלן - "נזיה") הכיר את ראשיד נחאס יליד 1976 (להלן - "המנוח") והיה חייב לו כסף.  הנאשם מס' 2 (להלן - "הילאל") הינו אחיו של נזיה.

            המאשימה טענה כי ביום 5.7.06 סיכמו נזיה והמנוח להיפגש במטע זיתים בשפרעם ובסמוך לשעה 15:30 הם נפגשו כמוסכם. נזיה הגיע למטע הזיתים ברכב שבו נהג סלים זאקוט (להלן - "סלים") ואחריו הגיע למקום גם  ברכב שהיה נהוג בידי אדם אחר.

            המנוח הגיע למטע הזיתים יחד עם אחיו מאלכ ברכב מסוג שברולט שמספרו 5150808 (להלן - "השברולט").

            בהיותם במטע הזיתים, כך נטען, פרץ ויכוח בין המנוח לבין נזיה, על רקע חובו של נזיה למנוח, כשבמהלך הויכוח דקר המנוח את נזיה ואת סלים.

            בשלב מסויים, כך טענה המאשימה בכתב האישום, עזבו כל הנוכחים את מטע הזיתים ועובר לכך תקף  את מאלכ בכתפו באמצעות קרש וגרם לו המטומה.

            לטענת המאשימה עזב נזיה את מטע הזיתים כשהוא נוהג בשברולט, ללא רשות הבעלים ומבלי שהיה בעל רשיון נהיגה תקף והכל ביודעו כי הוא פסול מלהחזיק ברשיון נהיגה.

            לטענת המאשימה הבחין נזיה, בדרכו, במנוח כשהוא עומד ליד חנות קרמיקה וחומרי בנין השייכת לעזאת חניפס (להלן - "החנות") כשבידו האחת אבן ובשניה סכין. נזיה עצר את השברולט בסמוך לחנות ויצא מהרכב. מיד לאחר מכן, כך נטען, הגיע למקום גם  אשר במהלך הנסיעה במטע הזיתים הבחין בנזיה ובמנוח ליד החנות.

            עוד נטען בכתב האישום כי נזיה ניגש אל המנוח ואז זרק המנוח את האבן לעבר נזיה ורץ, כשהסכין בידו, אל החנות והנאשמים בעקבותיו.

            לטענת המאשימה -

"7.       בתוך החנות התפתחה תגרה בין הנאשמים למנוח כשבמהלכה  היכה הנאשם מס' 2 את המנוח באמצעות קרש בראשו ובפלג גופו העליון וגרם לו לחבלות בחלקי גופו ולפצע קרע בקרקפת, בעוד הנאשם מס' 1 מוציא מידי המנוח את הסכין ודוקר אותו בבית החזה משמאל, דקירה שחדרה ללב ולריאה השמאלית (להלן: "הדקירה").

8.         עקב הדקירה נגרם מותו של המנוח וזאת כתוצאה מנזק חמור ללב ולריאה השמאלית עם דימום פנימי".

2.         שני הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום. בתגובה הכתובה שהגישו הנאשמים באמצעות בא כוחם, עורך דין ענאן עליאן, טען נזיה כי הוא אמנם הכיר את המנוח היכרות טובה אך לא היה חייב לו כסף.

            לטענת הנאשמים:

"2.       (...) המנוח התקשר לנאשם מס' 1 עשרות פעמים באותו יום ועשק אותו (כך במקור! ע.ג.) להגיע לנקודת המפגש (להלן מטע הזיתים), הנאשם הגיע למטע הזיתים ביחד עם מר סלים זאקוט ברכבו של האחרון, הנאשם מס' 2 הגיע לקרבת מקום לקנות חומר לשיפוץ הבית בחנות לחומרי בנין הסמוכה למטע הזיתים שכן באותו יום עסק בשיפוץ בית אחיו, הנאשם מס' 2, לא ידע על המפגש בין אחיו למנוח.

3.         המנוח הגיע למטע הזיתים ביחד עם אחיו, גיסו ועוד 3 אנשים אחרים שהיו ברכב אחר כשהם מצויידים באמל"ח קרים כגון סכינים, שרשראות ועוד.

4.         (...) המנוח ביחד עם האחרים יזמו את המפגש בהיותם מצוידים בנשק קר והתכוונו לפגוע בנאשם מס' 1 במתכוון עוד קודם לכן ואכן במהלך השיחה המנוח דקר את מר סלים זאקוט יותר מדקירה אחת ואף דקר את הנאשם בפניו.

5.         (...) מיד לאחר שהמנוח ואחרים דקרו את מר סלים ואת הנאשם מס' 1 ניסו להימלט מהמקום, מר סלים ברח לכיוון (כך במקור! ע.ג.) ואילו הנאשם מס' 1 הצליח לעלות על הרכב הקרוב שהיה בבעלותו של המנוח וניסה לברוח מהמקום, המנוח ואחרים אף הם נסו מהמקום כששמעו את צעקותיו של הנאשם מס' 2 שצעק משטרה, משטרה... .